מסטרמן נכסים בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

החלטה

1. במסגרת ההחלטה שניתנה בתום ישיבת 7.4.11 נתבקשו התובעים להתייחס לשתי סוגיות: הטענות שעלו בסע' 1.6 לתשובת הנתבע 1 (הבנק) להמרצת הפתיחה (הדרך בה החל ההליך) ובשאלת נאותות הסעד ההצהרתי (כאשר הנתבעים טוענים כי הוא מסווה לתביעה כספית).

2.התובעים הגישו מסמך התייחסות כאמור (לאחר שמגעים נוספים לסיום המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט לא צלחו כפי הנראה). הבנק הגיש מסמך תגובה למסמך התובעים.

סע' 1.6 לתשובת הבנק להמרצת הפתיחה

3.סעיף 1.6 לתשובת הבנק להמרצת הפתיחה עוסק בחלק ניכר הימנו בטענות לגופו של ענין, ובכלל זה טענות בדבר אי מתן הודעה בתוך זמן סביר או משמעות טענת קיומה של הסכמה אשר אינה נכללת במסמך בכתב. מקום בירורן של טענות אלה הוא גופו של ההליך.

4.אין כן בכל הנוגע לצורך בזיהויה של הערבות נשוא סעד הנדרש בהליך. יש להגיש הבהרה לגבי המסמכים אליהם מתייחס סעד זה (של בטלות ערבות). ככל שהתובעים מתייחסים רק למסמכים שצורפו לכתב התובענה כפי שהוגשה ואין הם מתייחסים למסמכים נוספים, או שאין מסמכים נוספים ברשותם – יש להבהיר כן במפורש.

סעד הצהרתי

5.בפתח כתב התובענה, צוינו שני סעיפים אשר פירטו את הסעד המבוקש. טענות הנתבעים לגבי נאותות הסעד, מתייחסות לסעיף הראשון (דומה כי אין מחלוקת בדבר נאותות הסעד ההצהרתי המתבקש בסעיף ב' בפתח התובענה, בענין ביטול ובטלות ערבות, גם אם יש טענות אחרות לגבי אותו סעד).

במסגרת הסעיף הראשון מתבקש בית המשפט להצהיר כי הבנק הפר הסכם שבין הצדדים "וכי עליו להפקיד את הכספים שהתקבלו ממכירת הנכסים שמומשו...." לחשבונות מסוימים.

6.כעולה מתוכנו של הסעד עצמו, עוסק סעד זה בכספים שכבר התקבלו ממימוש שכבר בוצע. משכך, על פני הדברים, מדובר בדרישה אופרטיבית אותה ניתן לכמת.

7.כידוע,

"העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב-ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע עשוי להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר"

"בית-המשפט איננו צריך לשמש אכסניה לדיונים עקרים שתוצאתם המסתברת איננה סיום ההתדיינות בין הצדדים למחלוקת. אין לפתוח פתח להליכים למתן פסק-דין הצהרתי אשר כל מגמתם היא רק בירור ההלכה בחלק המובל של העילות הפתוחות, תוך שמירת הזכות לפרוס בדיון נוסף יריעה רחבה יותר או לעגן את התביעה בעילה שונה. האינטרס הציבורי הוא יסוד המסד של השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני הערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד"

ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85 (1978) (דברי השופטים, כתוארם אז, ש. לוין ושמגר).

ור' גם למשל: ע"א 1014/08 ברכה רמו נ' מיגוון משאבי אנוש בע"מ (16.5.10); ע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'רנוי (10.9.07) והפסיקה הנסקרת שם (בסע' 6).

8.בית המשפט העליון חזר וציין גם בשנים האחרונות:

"על מנת שבית המשפט ידון בתובענה לקבלת סעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי בכך שיינתן סעד כאמור. כן עליו להראות, כי הגשת תביעה לסעד ממשי אינה יעילה או אינה אפשרית (למשל, ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85 (1977); רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס (לא פורסם, 21.7.1998)). ... כידוע, בדרך כלל לא ידון בית המשפט בסעד הצהרתי במקרים בהם צפוי התובע להגיש הליך נוסף, במסגרתו יתבע את הסעד במלואו (למשל, רע"א 9580/05 גליקלנד נ' צ'ורני (טרם פורסם, 10.9.2007))."

רע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' רפאלי (5.10.2009), כב' השופט גרוניס)

9.בין האינטרסים בהם נכון היה בית המשפט להכיר, כאינטרסים המצדיקים עתירה לסעד הצהרתי חלף סעד ממשי, ניתן למצוא מקרה בו תובע עותר למתן סעד הצהרתי כדי לנקות את שמו או כאשר התובע נזקק לקביעת עקרונות באשר לדרך התנהגותו העתידית, כדי שלא ייכשל בהפרת הסכם או הפרת חוק (ע"א 227/77 הנ"ל; בש"א (מחוזי י-ם) 5008/08 מדינת ישראל - רשות המסים נ' חברת סונול ישראל בע"מ (1.6.09), כב' השופט (כתוארו אז) זילברטל).

מקרים אלה אינם רלוונטיים לענייננו.